מחשבות של שגריר
מודה ומתוודה שהתחלתי להיות מעורב בתהליך השינוי רק לאחרונה. וכן, אני בעד השינוי. ועכשיו לאחר ההבהרה הזאת אגש לגופו של עניין.
נתקלתי לאחרונה ביותר מידי תגובות שליליות לשינוי, ולאו דווקא בגלל החשיבה שאין צורך בשינוי, אלא מחוסר אמון במערכת ובאנשים המובילים את התהליך. ואני שואל את עצמי, האם באמת אנו חיים בקרב אנשים כל כך לא אמינים שרק רוצים לגנוב לעצמם את הקופה הקיבוצית? קשה לי להאמין שכך אכן המצב.
ובכלל - מי האנשים הללו? אולי הם פשוט אנשים שמאמינים בדרך מסוימת, וכן, גם הם עושים שגיאות. אנו כבר דנים בנושא השינוי כמעט שני עשורים. בדרך היו: שני ציוותי הסכמות, שתי חוברות וכמה עשרות אנשים שהיו והינם מעורבים בתהליך. האמנם כולם לא אמינים? ואם לא אמינים - למה בחרנו בהם?
חברים נראה לי שהתגובות שלנו למה או למי שאיננו מסכימים איתו הן קצת מוגזמות.
נכון יש טעויות. לפעמים צעדים מלאי איוולת, כמו נושא הבונוסים (הקודמים והאחרונים). זה היה לא נכון, לא הוגן, לא קיבוצי, לא שקוף. תגידו מה שתגידו ואולי הכול נכון אבל להאשים שזה בא מתוך שחיתות, מתוך רצון לגנוב את הקופה, נו באמת! עד כאן!
ויותר חשוב: האם אלו סיבות טובות מספיק לעצור את התהליך או להתנגד לו? מילא מי שמתנגד מסיבות אידיאולוגיות, בסדר. אבל בגלל מהלכים שגויים לאורך הדרך להפיל מהלך שיכול לקדם אותנו למאה ה - 21?
כבר מזמן מוסכם על רוב הקהל, שהמצב בו אנו נמצאים עכשיו אינו טוב לאף אחד והוא המצב הגרוע ביותר מכל הבחינות. כולנו מודעים לחוסר השוויון הקיים, לחוסר הביטחון האישי והכלכלי, לבעיות הדיור ועוד ועוד. יש מי שמציעים דרך שונה, מציעים פתרון. אולי לא תמיד מסכימים עם כל הפרטים עם כל סעיפי ההצעה. על כל אלה אפשר וצריך להתווכח, להביא לשיפור כדי להבטיח יותר את עתידנו. אבל לא נוכל לעשות זאת כאשר חוסר האמון נוגס ביכולתנו לחשוב ולדון באופן עניני בפרטי ההצעות ולהתקדם לקראת הסכמות.
כיצד אפשר לטעון שיש כאן מחטף? החוברת (השנייה כבר!) הונחה לפנינו. דנו בה בקבוצות גיל ובסדנאות וכו', ניתנה אפשרות להגיש השגות ולשנות סעיפים או לשפרם והנה שוב ושוב אני נתקל בתגובה "לא קראתי את החוברת" "אין לי סבלנות לקרוא מסמך כל כך ארוך". אז אם "אין לי סבלנות" למה להאשים שיש כאן מחטף? והאם "לא קראתי" זאת סיבה מספקת להחלטה על עתידנו? לעשות שינוי, כל שינוי, זאת עבודה קשה של כולנו ומשום שאנו קהילה של אנשים אינטליגנטים היודעים לקרוא ולחשוב, מדוע לא להקדיש מאמץ להבנת ההצעה אשר יכולה לקבוע את גורל כולנו?
נכון יש צוות מוביל אבל כל אחד אישית אחראי על גורל כולנו.
אפשר, כמובן, לחכות עד שיהיה לנו קיבוץ של אנשים מושלמים, סוג של מלאכים, חסרי אגו המקדישים את חייהם לכלל או שאפשר וצריך להאבק על דעות, לשפר סעיפים, להבטיח את נושא הפנסיה ועוד נושאים אחרים ולנסות ,למרות יריבויות אישיות, לקבל את העובדה שגם מי שחושב אחרת או מוביל מהלך שאיני מסכים איתו, אינו מושחת. הרוב הגדול חושב שצריך שינוי, שכך אי אפשר להמשיך, ויודע שהשינוי יבוא על כל התנועה הקיבוצית וגם עלינו במוקדם או במאוחר. ההבדל הוא רק אם נגיע לשינוי כקהילה שחבריה יכולים לחיות ביחד או קהילה מחולקת ומסוכסכת.
פירוק הקיבוץ יבוא לא בגלל ההפרטה אלא בגלל חוסר האמון שלנו אחד בשני.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה