נדמה לי, רותי, שהלכת בדברייך - רחוק מדי. מה הקשר לחיינו כאן והרצון לחדש, להשתנות, לבין מוכי הגורל בשנות ה 30 בארה"ב? מה הקשר לשחורים, לאוליבר טוויסט?... מה הקשר לכך שהתמזל מזלה של שרי אריסון והיא נולדה עם כפית של זהב בפה (גם על בני הקיבוצים אמרו זאת בעבר).
את צודקת כשאת כותבת, שכסף אינו ערך אלא אמצעי. ובכל זאת, בלי האמצעי הנורא הזה לא נוכל להשיג בתים ראויים למגורי משפחות עם יותר מילד אחד. בלעדיו לא נשיג חינוך הולם לילדינו. ללא כסף לא נוכל לעזור לילדינו שבגרו, ללמוד ולהתחיל להסתדר בחיים. ועדיין, גם אחרי הכל, עוד יישאר משהו לפנסיה ואולי גם קצת כסף לתרבות, בילוי, טיולים (אפילו מדי פעם לחו"ל).
להזכירך, לחלק גדול מהאוכלוסייה כאן, אין הורים מחוץ לקיבוץ שיכולים להוריש קצת מהאמצעי הזה. ומתקציב של חבר קיבוץ כמעט ולא ניתן לחסוך, אלא אם נחיה בצנעה רבה מאד מאד!!!
יתכן והשיטה הקפיטליסטית לא תמיד הוגנת. אבל המינימום, שכל אדם ייקח אחריות לפרנסתו ולפרנסת ילדיו – גם הוא לא מוגזם כלל. כמובן עם תמיכה של החברה הקיבוצית במקרים מיוחדים. ואנחנו יודעים לעשות זאת מצוין.
את כותבת: "אם אנחנו בכלל מוכנים ורוצים להיכנס למערבולת של כסף ורדיפה אחריו?"
סליחה, מה הן כל השעות הנוספות, שעות שבת וכל הפיתויים מעבודת שישי בחדר האוכל ובחצר? זו לא רדיפה אחרי הכסף? יש לך דרך שונה לתמרץ אנשים לעבודה בכלל ולעבודה נוספת בפרט?
צריך להיות כנים וישרים עם עצמנו: גם היום יש כאן מעמדות. וישנם כאלה שיש להם יותר – ולאו דווקא מזיעת אפם.
יש כאלה שיודעים לדרוש לעצמם ויש כאלה שאפילו לא יודעים שמגיע להם. ולא תמיד מיידעים אותם על זכויותיהם (שיטת "מצליח").
לא הכל כל כך אכזרי בהצעת השינויים ולא הכל שחור ולבן בחיים. אנחנו צריכים לחיות את חיינו כאן ועכשיו, עם מבט קדימה ודאגה לעתידנו ולעתיד בנינו. ולא לחשוב על מי שמתהפך בקברו.
להסכמה - נגיע בקלפי. כבר שנים ארוכות יש יותר מדי דיבורים על הנושא.
הגיע הזמן למעשים הרבים, שעוד נכונו לנו בתהליך השינוי, שיביא מעט יותר צדק והוגנות בחיינו לעומת מה שקורה כאן היום.
בבוא היום נבדוק כמה יש לנו בכיס ואיך מחלקים את זה בין החומר ובין הרוח.
שנה טובה וחג שמח, נורית כהן
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה