עוזי, נכד גאה ושורשי בקיבוצו, מצליח לשלב גאוות מקום ואמונה קיבוצית עם גישה פרגמטית ועניינית לשינוי. דבריו היו מרתקים וזכו להנהונים חוזרים ונשנים: "כן, גם אצלנו, גם אצלנו זה ככה..." קצת מהנושאים שהזכיר עוזי:
· הקיבוץ לאחר השינוי הוא עדיין אותם אנשים. אם קודם רצו תרבות – הם ירצו גם עכשיו. אם קודם חשבו על הוותיקים – הם חושבים גם עכשיו. במזרע, שנה לאחר השינוי, יש קבלות שבת, סדר פסח משותף, שלוש ארוחות בחדר האוכל, בית אבות, ומערכת חינוך נהדרת.
· אז מה השתנה? עשר שנים חברים הסתובבו עם כאב בטן. תסכול, חרדות, עוינות. היום הם מסתובבים קלים יותר. כאילו התפזר הענן.
· בקיבוץ לא היה מעולם שוויון. עכשיו לפחות זה מונח על השולחן, ומי שיש לו פחות "מהבית", יכול להתמודד ולנסות לשפר את מצבו בעצמו.
· חשוב לא להעמיד את הצרכים של הוותיקים מול הצרכים של הצעירים, במצב של "או-או". שתי השכבות יקרות לקיבוץ ונחוצות לו, והצרכים שלהן לגיטימיים. התוכנית צריכה לכלול פתרונות לכל הגילים.
