עברנו להפרטה בנובמבר 2003. כשנה לפי השינוי בפועל, המצב הכלכלי בחורשים היה על סף קריסה, תקציבים אישיים הוקפאו, הייתה אבטלה גלויה וסמויה באחוזים גבוהים והשינוי היה מחויב המציאות.לא היה זמן ל"משחקים". התהליך עצמו הצריך פשרות וויתורים מכל סוגי האוכלוסייה. נסגרו ענפים מפסידים ושירותים שלא הייתה הצדקה כלכלית להחזקתם. החברים שעבדו בהם נדרשו למצוא עבודה שיש עמה תמורה. בזמן התהליך עצמו, שלקח כשנה, לא היו "מלחמות" משמעותיות והשינוי התקבל ברוב של מעל מ -90%. מאד חשוב באיזה מצב מבחינת הפרנסה "תופס" אותך השינוי. כשנכנסו אליו, אני וגם מאיה (זוגתי שתחייה) עבדנו בחוץ. השינוי העלה, במידה רבה, את רמת החיים שלנו, והוריד את התלות במערכת הקיבוצית.נקבע מינימום להשתכרות, ומשפחה שלא הגיעה לסף נעזרה ברשת הביטחון. בתחילת התהליך היו כ-17 משפחות (מתוך 50) שקיבלו עזרה. כיום נותרו 2-3 משפחות בלבד. המצב הכלכלי של הקיבוץ השתפר מאד.בוצע שיוך דירות פנימי, שיאפשר הורשה לבנים בעתיד וכן נקבעו כללים לשיוך הנכסים. הפנסיה גבוהה מהרף של התק"ם ויש כוונה עוד להעלות אותה בהמשך.
הקיבוץ כיום מאד אטרקטיבי. מתוכננת בנית 50 יח' דיור לבנים, שמבקשים לחזור (אבל לא רק לבנים). הקליטה תהיה לחברות.שורה תחתונה:. רוב החברים מרוצים מהתוצאה . אין רעבים ללחם ולרובם יש כבר מכונית ליד הבית.
