בעין החורש לאחר השינוי:
1. מכיוון שמיכה ואני קרובים מאוד לפרישה ויציאה לפנסיה, אפשר להגיד כי המצב לא השתנה בהרבה, מלבד העובדה שאנחנו עובדים יותר הרבה ויותר קשה...
2. בעין החורש עדיין מחכים להסדר נוסף עם הבנקים ולכן עדיין לא נהנים מפירות השנוי. אםזה יקרה בקרוב, כך אני מקווה, נוכל להתקדם.
בדרך כלל יש שביעות רצון מן השנוי,
בעיקר נהנים ממנו הפנסיונרים, וכל אלו שיש להם מקום עבודה מסודר (גם בקבוץ).
הנפגעים הן משפחות חד הוריות, בעיקר נשים מבוגרות ללא מקצוע או עבודה מסודרת ומשפחות יותר צעירות מרובות ילדים .
3. השינוי השפיע לטובה על חופש בחירה אישי בכל תחומי החיים. פחות לחץ וצפיפות חברתית, יותר אחריות אישית ופחות באים בדרישות למערכת. פחות מרוצים מהנהלה (שכירה ברובה) שרוצה כל הזמן להפריט ולחסל כל דבר שאינו כלכלי.
יש לזכור שלמרות השנוי אנחנו עדיין קיבוץ.
4. לגבי הבנים – הם בעצמאות כלכלית. יש להם מעמד של "גרים במקום" אך לא חברים. יש להם נציגות במזכירות והם מעורבים בכל התחומים. יש ביקוש גבוה לחזור לעין החורש אך אין דירות פנויות. מאוכזבים שעדיין אין בניה של שכונת בנים, נקווה שגם זה יגיע.
שורה תחתונה: אני עוקבת בכאב לב, דרך העלון, במאבק שלכם לשינוי. ואם מותר לי להביע את דעתי... כנראה שאין ברירה אלא לשנות. אם לא נשתנה לא נשרוד.
אבל, לא לוותר ולשמור על ערכי הליבה, השתתפות בחנוך, בריאות וסיעוד, השוואת תנאי מגורים לכולם לפי וותק, קליטת בנים.
על כל זה צריך להחליט לפני ההחלטה על שינוי כדי למנוע את הסחף לאחר מכן.
